החלטה בתיק ע"ע 44773-08-11

הנשיאה נילי ארד

1.     בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגת הציבור הגב' צפרא דוויק; ס"ע 46609-01-11) הורה בהחלטה מיום 11.8.11 על הוצאת צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. במסגרת הצו הושתו על המבקשת (להלן: העירייה) קנסות על-אתר וקנסות על תנאי בגין בזיון החלטת בית הדין  מיום 4 באפריל 2011 (להלן: צו הבזיון).

2.     העירייה הגישה ערעור על צו הבזיון ובד בבד עתרה ל עיכוב ביצוע צו הבזיון. בקשה זו היא מושא הדיון שלפנינו, וההחלטה בבקשה ניתנת על סמך טיעוני הצדדים בכתב כפי שהובאו לפנינו.

3.     עד שנגיע לגופה של הכרעה נקדים ונעמוד על השתלשלות הדברים שהביאונו עד הלום, כפי העולה מכלל החומר שהובא לפנינו.

תמצית העובדות והשתלשלות העניינים

4.     המשיבה, עורכת דין במקצועה, הועסקה על-ידי העירייה במשך כ - 15 שנים כממונה על נכסי העירייה.

5.     ביום 7.7.2010 התקיימה ישיבת שימוע טרם פיטורים בפני ועדת פיטורים בהתאם ל סעיף 171(א)(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] בהשתתפות המשיבה. למחרת היום, החליטה ועדת הפיטורים על פיטורי המשיבה. החלטת הפיטורים שהתקבלה ביום 8.7.2010 נכנסה לתוקף ביום 15.12.2010, מועד בו התקבלה החלטתו של מבקר המדינה כי אין בכוונתו להיענות לבקשת המשיבה למתן צו הגנה כנגד פיטוריה.

6.     ביום 25.1.2011 הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי, בעילה של פיטורים שלא כדין, בצירוף בקשה למתן צו עשה זמני להשבתה לעבודתה בעירייה. 

7.     בהחלטתו מיום 4.4.2011 קיבל בית הדין האזורי את עתירתה של המשיבה תוך שהורה כי " המבקשת תושב לעבודתה ולתפקידים אשר ביצעה עובר לפיטוריה על-אתר" (להלן: החלטת ההשבה לעבודה).

8.     בהחלטה מיום 14.4.2011 דחה בית דין זה בקשת רשות ערעור שהגישה העירייה על החלטת ההשבה לעבודה (בר"ע 22318-04-11).

9.     המשיבה חזרה לעבודתה בעירייה ביום 27.4.2011. עם זאת, הוסיפה העירייה והגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיון מחדש בהחלטת ההשבה לעבודה, ולשינוי הצו הזמני שניתן, או ביטולו. זאת, בטענה לקיומן של נסיבות חדשות המצדיקות את ביטול ההחלטה.

10. הבקשה לעיון מחדשנדחתה על הסף בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.6.2010. בקשה נוספת שהגישה העירייה לעיון מחדש בהחלטת ההשבה לעבודה, נדחתה אף היא, בהחלטת בית הדין מיום2.6.2011.

11. בקשת רשות ערעורשהגישה העירייה על שתי החלטותיו של בית הדין
האזורי לעיון מחדש, נדחו על ידי בית דין זה בהחלטה מיום 13.6.2011 (בר"ע 10313-06-11).

12. ביום 8.5.2011 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט בהתייחס להחלטת ההשבה לעבודה. בבקשתה טענה, כי העירייה הפרה את החלטת בית הדין האזורי במעשים ומחדלים אלה: החזרתה לעבודה נעשתה באיחור; משהוחזרה לעבודה צומצמו סמכויותיה; הוגבלה גישתה למאגרי מידע, לכלים מקצועיים שונים ולמידע הדרוש לה לשם ביצוע עבודתה; מונה עובד אחד כאיש קשר בינה לבין יתר עובדי העירייה, עמם נאסר עליה לבוא במגע; עובדות מחלקת הנכסים סירבו לסור למרותה; העירייה סירבה לשלם עבורה דמי החבר ללשכת עורכי הדין וביטוח אחריות מקצועית, כפי שנהגה במשך שנים.

החלטת בית הדין האזורי על מתן צווים לפי פקודת בזיון בית המשפט

13. בית הדין האזורי קיבל את בקשת המשיבה למתן צווים לפי פקודת בזיון בית המשפט, ובהחלטתו מיום 11.8.2011 קבע כך:

" חרף החלטתנו, המשיבה [העירייה בהליך דנא - נ.א.] לא כיבדה את החלטת בית הדין ולא השיבה את המבקשת [המשיבה בהליך דנא - נ.א.] לעבודה בפועל עד ליום 27/04/11 ... התרשמנו כי היסוד העובדתי הנדרש התקיים גם התקיים והמבקשת אף שהושבה לעבודתה דה-יורה, לא הושבה לתפקידה דה-פקטו. התרשמנו כי מהמבקשת ניטלו סמכויות אשר היו בידיה עובר לפיטוריה והושמו עליה מגבלות בגישה לחומרי עבודה, הגבלות שלא היו ממין העניין וללא כל הצדקה. עוד התרשמנו כי המשיבה בודדה את המבקשת מבחינה חברתית עובדה אשר פגעה ביכולתה לעבוד אך נדמה כי עיקר מטרת הבידוד הייתה להשפיל את המבקשת ולהתנכל לה. נוסף על כך התרשמנו כי המשיבה מיאנה לשלם את דמי החבר בלשכת עורכי הדין וביטוח אחריות מקצועית למבקשת, זאת לראשונה במערכת יחסי העבודה בין הצדדים, לאחר שבמשך 15 שנות עבודה עשתה כן. האמור לעיל יצר בפנינו את הרושם כי ציוויו של בית הדין בדבר השבת המבקשת לעבודתה הופר. המבקשת הושבה לעבודה אומנם, אך הדבר נעשה מן השפה ולחוץ כאשר בפועל צעדי המבקשת הוצרו, היא הושמה בבידוד, יכולתה לעבוד הייתה מוגבלת ביותר ונעשו מאמצים רבים להתנכל לה, להשפילה ולשבור את רוחה. הואיל והתרשמנו כי נעשו מאמצים מכוונים להתנכל ולהשפיל את המבקשת, ממילא הוכח היסוד הנפשי הנדרש. גורם כלשהו במשיבה ביקש לפגוע במבקשת וליתן לה תחושה שהיא אינה רצויה ושהיא לא תחזור לעבודה, על אפו ועל חמתו של בית הדין. לכך נדרשת כוונת מכוון וברי כי אותו גורם ידע על צו בית הדין והתכוון להפר אותו".

14. בהתייחס לעירייה, הורה בית הדין האזורי: